עזבון המנוח ה יאנקולין יוליה ז"ל ואח' נ' חוף התכלת-טבריה (ניהול בע" מ ) ואח'

פסק דין

1.רחצה בחופים ובבריכות טומנת בחובה סכנות. אולם, סכנות אלה ניתנות לניטרול, במידה מסוימת, ככל שננקטים אמצעי זהירות נאותים שיש בהם כדי להמעיט במידת הסכנה הנשקפת מהרחצה.

במטרה להפחית סכנות אלה, שהעיקרית בהן היא סכנת הטביעה, חוקק המחוקק הוראות חוק בהן האציל סמכויות למספר גורמים על מנת שאלה יפקחו על החופים וינקטו בכל הפעולות הנדרשות לאיון המסוכנות.

שרשרת מחדלים של כל הגורמים הנ"ל גרמה לטביעתה של יוליה יאנקולין ז"ל, ילידת 1986, בחוף "התכלת" בטבריה, ביום 15.7.00 ופטירתה ביום 26.6.03.

הוריה הגישו תביעתם נשוא תיק זה נגד כל הגורמים שלטענתם נושאים באחריות לאירוע הטרגי הנ"ל וביקשו לחייבם לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

2.הנתבעים הם מחזיקת ומפעילת החוף (נתבעת 1), מנהלי הנתבעת 1 (נתבעים 2-5), המצילים ששהו בחוף ביום האירוע (נתבעים 2 ו-6), הפניקס חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 7), אשר ביטחה את הנתבעים 1-6 בביטוח צד ג', בעת הרלוונטית, עיריית טבריה (נתבעת 8) שבתחום שיפוטה נמצא החוף, ומדינת ישראל (נתבעת 9).

הנתבעים התגוננו בפני התביעה וחלקם שלח הודעות צד ג'.

הנתבעים 1-6 הגישו הודעת צד ג' נגד הנתבעת 7, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ונגד הורי המנוחה והנתבעת 8, עיריית טבריה.

הנתבעת 7, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הגישה הודעת צד ג' נגד הורי המנוחה.

הנתבעת 8, עיריית טבריה הגישה הודעת צד ג' נגד נתבעת 7, הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואריה חברה לביטוח בע"מ, אשר על פי הנטען ביטחו את העירייה בעת הרלוונטית.

הנתבע 9, מדינת ישראל, הגישה הודעת צד ג' נגד הנתבעים 1-5.

כל ההודעות הנ"ל נזנחו, למעט ההודעות נגד חברות הביטוח.

לאחר הגשת התביעה הלך לעולמו ניסים מזרחי ז"ל (נתבע 3) והתביעה והודעת צד ג' נגדו נמחקו.

3.כל אחד מהנתבעים ניסה להסיר מעליו אחריות ולגלגל אותה לפתחו של האחר. אולם, וכפי שיפורט בהמשך, ממכלול הראיות שהונחו בפניי עולה, כי אף אחד מבעלי התפקיד לא מילא את חובותיו כראוי והתרשל במילוי תפקידו דבר, שלמרבה הצער, הביא לתוצאה הטרגית של פטירתה של המנוחה יוליה.

נסיבות טביעתה של המנוחה

4.ביום 15.7.00, שהתה יוליה ז"ל, בחוף "התכלת" בטבריה (להלן: "החוף"), יחד עם הוריה וקבוצה של עולים חדשים אחרים שנסעו בטיול מאורגן מאשדוד לטבריה. הכניסה לחוף היתה תמורת תשלום שנגבה מראש בכניסה לחוף.

יוליה נכנסה למים יחד עם חברתה ויקטוריה קמינסקי, כאשר הוריה שהו בבריכת הקטינים יחד עם בנם הקטן.

את אשר ארע לאחר כניסתם למים תיארה גב' קמינסקי בעדותה בפניי:

"אני ויוליה נכנסנו לים. .... החזקנו ידיים כשנכנסנו, לא עזבנו את הידיים במשך כל השהות שלנו במים. נכנסנו עם נעליים, פלטפורמות. באיזשהו שלב נפלנו לתוך בור עמוק. זה קרה לפתע, פתאום נפלנו. (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.) נלחמנו על לצאת. מכיוון שהחזקנו ידיים מקודם, גם בתוך המים החזקנו אחת בשניה, מתוך ההלם לא שחררנו את הידיים, ניסינו להשתחרר אחת מהשנייה. במשך כמה דקות היינו במים, מנסות לצאת. זה היה מתחת למים, .... בשלב כלשהו אני השתחררתי החוצה. .... ואז רצתי להורים שלה".

קמינסקי הזעיקה את הוריה של יוליה. אביה של יוליה, בוריס יאנקולין (להלן: "בוריס") נכנס למים וחיפש אותה אך לא הצליח לאתרה. המצילים הוזעקו מאוחר יותר ולאחר כשלוש דקות, נמשתה יוליה מהמים, על ידי המציל יצחק הרוש (נתבע 6), מעומק של 10-11 מ' ובמרחק של 18 מ' מקו החוף (ראה עדותו של המציל במשטרה, ת/11 וכן תצהירו נ/9, סע' 6).